השבוע הכנתי עוגה עם מיה. הכנו את העוגה מספר הילדים המקסים " הצלחה מתוקה" ספר שבו שני אחים מכינים עוגה לאמא, לכבוד יום ההולדת שלה. בדרך הם לומדים להתמודד עם אתגרים , להסתכל על מושגי ההצלחה בדרך מיוחדת ומעצימה ולפתור בעיות בצורה יצירתית.העוגה יצאה נהדר, מיה הייתה שמחה ומאושרת ולא שכחה שהיא הכינה את עוגה בעצמה, יחד עם אמא כמובן (בת שנתיים וטיפה) . אכלנו את העוגה והמשכנו הלאה .

אני עוסקת הרבה בלמידה והתפתחות אישית, הרצאות , סדנאות , ספרים ופודקאסטים כל יום קצת. אני לוקחת משם את מה שמתחבר אלי ונותנת לזה את הפרשנות ודרכי היישום שמתאמים לחיים שלי. יש המון שיטות , רעיונות , פילוסופיות וכלים פרקטיים שאפשר ממש ליישם , במסגרת המסע הזה שלי, לחיים טובים , עשירים ושמחים יותר.
דבר אחד עובר כחוט השני אצל כו-לם , ומצוי גם בדתות ובתרבויות שונות – הכרת הטוב . לכאורה זה פשוט, למצוא את הדברים הטובים ולהודות עליהם. אלא שזה לא כל כך טבעי לנו. הדברים הרעים נכנסים למחשבות בלי הזמנה. הם פשוט שם. מציקים לנו , אם נרצה או לא, בעיקר כשלא. הם יפריעו לנו לישון, ויעסיקו אותנו בלי הפסקה.
אני בתקופה שכל מיני דברים בטווח שבין סתם מעצבן לממש מדכא מרבים להשתלט לי על המחשבות . תוסיפו לזה 52674 קבוצות וואצאפ של עבודה שלא מפסיקות לעולם לטרטר ובאמת לך תמצא איזה חלקיק של טוב, למי בכלל יש זמן לחפש?

החיים הם לא רק קשת בענן ולבבות

את הדברים הטובים אנחנו צריכים להזמין, צריך להתאמץ לראות אותם, מהר מאוד הם הופכים מובנים מאליו עבורנו. בקיץ אנחנו נכנסים למקלחת פותחים את הברז ומתקלחים, אולי אפילו מקטרים תוך כדי על כמה מעט נשאר לנו לישון. רק בחורף, כששכחנו להדליק את הדוד, אנחנו מרגישים פתאום כמה לא מובן מאליו זה כשיש לנו מים חמים. ההעדר של משהו ממחיש לנו את הצורך בו, את החיוניות שלו.
הודיה מנסה להתמודד עם התופעה הזו , היא מאמנת את המוח להבחין בחיובי ומשנה לנו את צורת החשיבה, מושכת אלינו טוב נוסף , על ידי זה שהיא מביאה אותנו להוויה חיובית, ויש שיגידו גם על ידי חוקי משיכה המנהלים את היקום.

אז איך בכל זאת מבחינים בטוב מבעד לערפל של השיגרה?

קודם כל לעצור
מתחילים בלפנות זמן ייעודי לזה, ממש לחפש ולהתאמץ. אני משתדלת , יושבת בערב . עושה רשימות ולפעמים כלום לא בא , לפעמים ממש צריך לסחוט את היום כדי למצוא דבר אחד טוב שקרה בו. ישבתי, חשבתי, התאמצתי ונזכרתי בעוגה שמיה ואני הכנו. האמת שזה היה נהדר וכיף לעשות את זה איתה. אבל הרבה יותר מזה! התמונה הזו שלי, עומדת במטבח עם ילדה ואופה, ליוותה אותי כל ההריון המאוד קשוח ולא פשוט שעברתי. בשמירת ההריון הארוכה שלי אפיתי בלי סוף כדי להעביר את הזמן. המחשבה ,הרצון והתפילה שהכל יסתיים בשלום ואאפה במטבח עם הבת שלי הייתה מבחינתי חלום רחוק.
והנה אני ומיה עומדות לנו במטבח, היא מקשקשת ומדברת, ומערבבת את הבלילה ובסוף אנחנו אוכלות יחד מהעוגה שהכנו , אבל אני כמעט לא שמתי לב! זה קורה! זה מתגשם! תעצרי להגיד תודה!!

מה הדברים הטובים והיפים שאתם מפספסים בחיים שלכם וכדאי להסתכל עליהם שוב? מתי את או אתה עצרתם לאחרונה לומר תודה?