במסגרת פינה חדשה בבלוג שלי אני בוחרת להביא טקסטים של אנשים מעוררי השראה , באופן שאפשר ללמוד משהו מהדרך שבה הם התמודדו ומתמודדים. ראשונה נטלי בר- אור . הידועה כ"חברה הנכה הראשונה שלי" אישה שהרבה פעמים הרגשתי שחווה בדיוק את מה שאני עוברת ומפה אני אתן למילים שלה לדבר
נטלי בר אור:
"את כמו כולם, אין לך כלום" היה משפט מכונן בבית בו גדלתי. הורי העבירו לי מסר חד וברור מתוך הרצון הטיבעי כל כך לחיים נורמטיביים עבורי. ואת המסר הזה הפנמתי מאוד חזק והתנהלתי לאורו במשך שנים ארוכות.
הצרה הייתה היא שהוא לא לגמרי מדויק, נולדתי עם שיתוק מוחין, מגבלה מוטורית שנגרמת כתוצאה מחוסר חמצן למח בזמן הלידה שבאה לידי ביטוי בעיקר בקשיי הליכה. הפנמת המסר מהבית גרמה לכך שלמעשה התכחשתי לחלוטין לחלק הזה שבי ואת כל משאבי השקעתי כדי להלחם בה, כשלא הבנתי שאני מכלה אנרגיות במלחמה בעצמי.
למלחמה הזו היו צדדים חיוביים, חיי באמת התנהלו במסלול מאוד נורמטיבי ותחנות חיי היו מאוד ברורות לי. ולא הייתה מטרה שהצבתי שלא הגעתי אליה. ההתמודדות הבלתי פוסקת עם אתגרי החיים, חיברה אותי לכוחות הפנימיים שלי ועזרה לי לפתח התמדה, נחישות וחוסן אלו דברים שאי אפשר לקחת כמובנים מאליהם.
אבל היו לה גם מחירים כואבים בשני מישורים עיקריים. במישור הזהות להגדרה "נכה" לא היה מקום או סיכוי להפך שללתי אותה מכל וכל. סירבתי לראות את עצמי כחלק מעולם הנכות ויחד עם זאת ההשתלבות בעולם "הרגיל" גם לא הייתה נטולת אתגרים כך שגם במישור השייכות לא באמת מצאתי את מקומי.
כאמור שנים התנהלתי בעולם כך עד שהתעייפתי המלחמה העצמית התישה אותי וחוויתי משבר. מתוך הכאב הגדול הייתה לי הבנה אחת ברורה. אני חייבת לפתוח בתהליך שלום פנימי עם המגבלה שלי. הוא היה ארוך ומלווה בכאב אבל חשוב והכרחי. קצת לפני התהליך הזה , כשרק התחלתי לחפש לעצמי מקום בקרב אנשים עם מוגבליות פגשתי את ריקי ולראשונה מזה שנים חשתי שיש מישהו שחווה בדיוק את מה שאני חווה ומרגיש את מה שאני מרגישה החיבור היה חזק ומיידי ונמשך עד היום.
נקודת מפנה משמעותית בתהליך היה מציאת מסגרת שייכות שארגיש בה טוב. אותה מצאתי בעמותת אתגרים במרוצת השנים הפכה למשפחה השנייה שלי. שם בפעם הראשונה חוותי שייכות אמיתית "בעולם הנכים" תהליך גיבוש הזהות הנכה שלי וההשלמה עם המגבלה נמשך וכנראה ימשך עוד זמן רב אבל היום אני יכולה לומר בבטחון מלא שאני שייכת לשני העולמות זה הנכה וזה הלא נכה ויש לי את האפשרות לבחור באיזה מהם להתנהל כפי שאני מוצאת לנכון.
עבורי זו עמדת כוח שגורמת לי הנאה גדולה. העובדה שאני יכולה להוות מקור של חיזוק והשראה עבור אנשים ללא מגבלה וגם מקור של תקווה עבור אנשים אחרים עם מגבלה היא זכות גדולה.
התהליך שעברתי בגיבוש הזהות שלי כאישה עם מגבלה, והשלמה איתה הוא לא פשוט. הבנתי כי הרווחתי כוחות רבים ויכולות ערכים שאני יכולה היום להנחיל הלאה לבנותיי לפעמים אני חושבת על זה שיכול היה להיות נחמד לו תהליך החיבור חזרה אל הנכות היה מתרחש בגיל צעיר יותר, אבל כנראה שגם לאורך התהליך היתה משמעות וחשיבות
אז מי אני בכלל? 😊 שמי נטלי בר-אור, מתגוררת במרכז הארץ, נשואה לגבי ומגדלת איתו באהבה שתי בנות מקסימות. אני עו"סית במרכז הספורט לנכים של איל"ן בר"ג וסטודנטית להדרכת הורים- אל תחום הדרכת ההורים הגעתי מתוך ההורית האישית שלי אבל היום אני שואפת לסייע להורים לילדים עם צרכים מיוחדים לקבל ולהשלים עם המגבלה, לחיות איתה בשלום, על מנת שיוכלו לסייע לילדם לעבור את תהליך בעצמם.
אז אם הגעתם עד לכאן ובמקרה אתם הורים לילד עם צרכים מיוחדים. אם יש דבר אחד שלקחתם מהפוסט הזה אני מקווה שהוא החשיבות שבהשלמה שמתחילה אצלכם ההורים. כן, אני יודעת מדובר בתהליך קשה , תתחילו מצעד אחד שבעיקרו פרידה מהפנטזיה שהייתה לכם לגבי הילד שלכם.